אורתודונטיה

אורתודונט בישראל הינו רופא שיניים בעל רישיון תקף לעסוק ברפואת שיניים, שבנוסף לכך למד, בתוכנית התמחות (3 – 4 שנות לימוד) בארץ או בחו"ל, במוסד המוכר על ידי המועצה המדעית של ההסתדרות לרפואת שיניים, ועבר בהצלחה את בחינות המומחיות מטעם משרד הבריאות. בישראל כ- 200 אורתודונטים מומחים.

בטיפול של יישור שיניים, אנו שואפים להשיג את המטרות הבאות:

• התאמת קשתות השיניים אחת לשנייה בצורה אופטימלית, בכדי להגיע לסגר אידאלי. בסגר אידאלי השיניים האחוריות משתלבות זו בזו כמו גלגלי שיניים והחותכות העליונות בולטות קצת מעבר לחותכות התחתונות תוך חפיפה שלהן.

טיפול ללא עקירות

טיפול עם עקירות

מומלץ להגיע לבדיקה ראשונה בגיל 7 – 8, עם בקיעת החותכות הקבועות העליונות הראשונות. בבדיקה זו יחליט האורתודונט האם יש צורך בטיפול או בהתערבות כלשהיא בשלב הזה, ויקבע את מועד הבדיקה הבאה. סטטיסטית, כרבע מהילדים יזדקקו כבר בשלב זה לטיפול כלשהוא- טיפול מוקדם. במידה ואין צורך בהתערבות, הבדיקה הבאה תתוכנן על פי רוב לזמן שבו השיניים הנשירות (שיני החלב) האחרונות עתידות לנשור.

טיפול מוקדם מבוצע בילדים צעירים לפני סיום החלפת המשנן מ- 3 סיבות עיקריות:

• עקירת שיניים נשירות (שיני חלב) עקב מיקום בעייתי של השיניים הקבועות או כדי לשחרר צפיפות מתפתחת בשיניים הקבועות.
• טיפול אורתודונטי בבעיות בעלות השלכות בריאותיות. מכיוון שלא מעוניינים שייווצר נזק לשיניים וללסתות עד גיל 12 - 13, שהוא הגיל שבו מסתיימת החלפת השיניים אצל רוב הילדים, והוא הגיל שבו מבוצעים רוב הטיפולים האורתודונטיים.
• טיפול אורתופדי בבעיות של פער גדול בין הלסתות (לסת עליונה קדמית מאוד או אחורית מאוד ביחס ללסת התחתונה), זאת מכיוון שבגיל צעיר היכולת להשפיע על גדילת הלסתות גדולה יותר.

לסת עליונה קידמית ביחס ללסת התחתונה

תמונות בתוך הפה

חשוב לדעת שטיפול מוקדם לא מחליף טיפול בגיל מאוחר יותר (שמבוצע לרוב עם סיום החלפת השיניים בגילאי 12 – 13). אלא שברוב המכריע של המקרים בא בנוסף לו. מסיבה זו, טיפול כזה נקרא לעיתים גם "טיפול שלב א' ".

כאמור, רוב טיפולי יישור השיניים מתחילים בגילאי 12 – 13 כאשר השיניים סיימו את התחלפותן או נמצאות לקראת סיום ההחלפה שלהן. טיפול כזה מבוצע לרוב באמצעות מכשור קבוע ("קוביות", "גשר") המודבק לשיניים למשך זמן הטיפול. טיפול כזה כולל בד"כ מספר שלבים שיכולים להתבצע בו- זמנית או בסדר שונה מהמתואר להלן:

• הרחבת הקשת העליונה, במידה וישנו צורך כזה. לרוב תבוצע באמצעות מכשירים אשר מותקנים באזור החך.
• במקרים שבהם קיים פער בין- לסתי, יהיה צורך בביצוע טיפול אורתופדי על מנת לאזן בין הלסתות, למשל ע"י "רסן".
• הדבקת סמכים (לרוב מתכתיים) על השיניים. לאחר הדבקת הסמכים מבוצעות הפעלות של המכשיר הקבוע ("מתיחות"), במטרה לבצע את הפעולות הבאות:

1. סידור קשתות השיניים- במידה והבעיה העיקרית של המתרפא היא שיניים עקומות, הרי שעיקר השיפור יושג כבר בשלב הזה.

2. הזזת שיניים לאורך הקשתות - למשל על מנת לסגור מרווחים בין השיניים.

3. התאמת קשתות השיניים המסודרות זו לזו- מבוצעת לרוב ע"י גומיות בין לסתיות שהמטופל שם ומחליף בעצמו.
4. סיום המקרה- הבאת השיניים על פי הצורך לעמדותיהן האופטימליות.
5. הורדת הסמכים ומסירת שומרי מצב.

עקרונית ניתן ליישר שיניים בכל גיל. בניגוד למה שחושבים, מהירות תזוזת השיניים זהה בילדים ובמבוגרים. יחד עם זאת, יש מספר הבדלים בטיפול בין ילד למבוגר:

• לפני יישור שיניים יופנה המתרפא המבוגר לבדיקה ולטיפול על- פי הצורך אצל מומחה למחלות חניכיים- פריודונט. הסיבה היא שבמידה וישנה דלקת בעומק החניכיים במתרפא המבוגר, אזי התנועה האורתודונטית עלולה להביא לנסיגת עצם סביב השן המוזזת. על מנת להימנע מנזק כגון זה, יבדוק הפריודונט את המטופל. במידה ואין בעיה בחניכיים, הפריודונט יאשר את ביצוע הטיפול האורתודונטי, ובמידה ויש בעיה, יטפל בחניכיים ויכין אותם ליישור השיניים.
• מאחר ובמבוגרים הלסתות אינן גדלות, לא ניתן לבצע טיפול אורתופדי על מנת לאזן בין הלסתות. לכן, במקרים שבהם קיים פער בין- לסתי, יהיה צורך בעקירות שיניים כדי שניתן יהיה להתאים את קשתות השיניים למצב הבין- לסתי הקיים.
• סטטיסטית, רוב הטיפול במבוגרים מתבצע באמצעות סמכים שקופים או קשתיות שקופות.

בסיום הטיפול האורתודונטי, השיניים נוטות לחזור לכיוון עמדתן המקורית (relapse, תמט). כדי למנוע זאת, השיניים מוחזקות במקומן החדש למשך תקופה מסוימת (רטנציה). בזמן זה, הרקמות התומכות מתארגנות מחדש סביב עמדת השן. חשוב מאוד לדעת כי השיניים, כמו כל חלק אחר בגופינו, נוטות להשתנות ולזוז במשך כל החיים. לכן, על מנת לשמור על תוצאות הטיפול האורתודונטי לטווח הארוך, מומלץ להשתמש בשומרי המצב בתדירות זו או אחרת למשך זמן רב ככל האפשר.

אחת הדרכים להשיג מקום בקשת השיניים היא באמצעות שיוף בין- שיני (inter proximal stripping). בשיטה זו מבוצע שיוף בין השיניים, קדמיות או אחוריות על פי הצורך, תוך הורדה של עשיריות מ"מ בודדות של זגוגית השן מהמשטח הבין שיני. למעשה הופכים את השיניים מעט יותר צרות וע"י כך נוצרים רווחים קטנים שמנוצלים במהלך הטיפול האורתודונטי. השיוף מבוצע באמצעות מקדח ואורך שניות ספורות. הפעולה אינה כואבת ולכן אין צורך בהרדמה. לאחר ההשחזה תיתכן רגישות קלה בשן, אשר חולפת אחרי ימים ספורים. גם פעולה זו מבוצעת באורתודונטיה כמה עשרות שנים ולמעשה מהווה, במקרים נבחרים, תחליף לעקירות שיניים. במחקרים הרבים שנעשו על פעולה זו נמצא כי היא אינה פוגעת בפרוגנוזת השיניים לטווח הארוך. הסיבה היא שבמהלך השיוף מבוצע דיקוק קטן בלבד של שכבת הזגוגית, אבל אין הורדה מלאה שלה. כל עוד קיימת שכבת זגוגית המגנה על השן, אין פגיעה באורך החיים שלה.

במידה והטיפול האורתודונטי מתבצע באמצעות מכשור נייד הרי שניתן לצחצח את השיניים כרגיל לאחר הסרת המכשיר. חשוב מאוד לנקות גם את המכשיר הנייד על פי ההוראות. לרוב באמצעות מברשת ומשחה, אבל לפעמים ניתן גם באמצעות מים וסבון כלים. כאשר הטיפול מבוצע באמצעות מכשור קבוע, אזי המכשור המודבק על השיניים מקשה על הצחצוח שלהן. מסיבה זו, כאשר קיים "גשר" על השיניים, חשוב לצחצח אותן בקפידה יתרה ותוך השקעת זמן נוסף. לרוב מומלץ להשתמש בנוסף למברשת השיניים הרגילה גם במברשת חד סיבית, שהיא מברשת קטנה יותר, המאפשרת גישה טובה יותר לאזורים הבעייתיים. מעבר לכך, מומלץ בתקופת הטיפול להשתמש באופן יום- יומי בשטיפות פה המכילות פלואוריד, על מנת להגן על השיניים מפני התפתחות עששת. עקב הקושי בניקוי, חשוב מאוד להגיע לניקוי שיניים מקצועי אצל שיננית באופן סדיר וגם לבצע בדיקה תקופתית אצל רופא השיניים.

ראיון עם ד"ר הר- ציון באתר זאפ דוקטורס ובו מידע נוסף בנושאים אורתודונטיים שונים ניתן למצוא בקישור הבא